<h1>ארחות חיים הלכ' תקיעת שופר סימנים י"ז—י"ח</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ואמרינן בגמרא מאי טעמא תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן פי' הראב"ד ז"ל מפני שהשטן מקטרג בשעת סניגורן של ישראל ואם לא היו תוקעין כי אם על סדר ברכות מעומד אז היה מקטרג ומערבב תפלתן ותקיעותם אבל עכשיו שתוקעין מיושב שלא בשע' תפלתם מה שהיה לו לקטרג כבר עשה באותה שעה ובשע' תפלתם ותקיע' שוב אינו מקטרג והקשה הר"ז ז"ל על זה הפירוש א"כ היאך מברכין על אותן שמיושב שאינן עיקר אלא לערבב את השטן ופי' דכשהן יושבין לא מהנך דידן קאמר שלא היה מנהג בימי רבותינו לתקוע אלא על סדר הברכו' אבל עכשיו תקנו לתקוע כדי להקל לחולים ולחלושים ופירש כשהן יושבין תקיעות המוסף שהכל יושבין שכבר התפללו וכשהן עומדין פי' כשהן יוצאין מב"הכ כדאמרי' ננערו לעמוד והיה מנהגם לתקוע כל יחיד ויחיד בסוף התפלה כדאמרינן כדמסיים שליחא דצבורא דיבנה לא שמע איניש קל אודניה מקל תקועיה וקאמר דאנהו תקיעתא דיחידאי אינן אלא לערבב וכו' עכ"ל. וכתב ר' עמרם ז"ל ולאחר התקיעה מריעין תרועה גדולה כדי לערבב את השטן ע"כ. ובאלו התקיעות שתוקעין היחידים בין ביום ראשון בין ביום שני אין בהן משום בל תוסיף לפי דעת חכמי צרפת שאומר שאין בו ביום משום בל תוסיף ואע"פי שמתכוונין לערבב השטן ובשאר ימים נמי ליכא בל תוסיף דשלא בזמנו לעבור בעינן כוונה וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. וי"א לערבב השטן להכניע היצר כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ושטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. ובערוך בירושלמי גרסי' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע שטן קל שפורא בחיל ולא בהיל כת תניין ליה אמר הא ודאי שפורא דמתקרי שופר גדול מטא זמניה להתבלע ומרתיע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.
